מאת: מאיה

פתחתי עיניים, בוקר, קרני השמש הסתננו דרך התריסים ויצרו ציור על הקיר מול המיטה. שכבתי כמה רגעים והסתכלתי על הריקוד הזה של הצבעים שהשמש יצרה. מקסים…. כל כך פשוט ומקסים. ידעתי שהיום יהיה לי יום טוב. גררתי את עצמי למקלחת, השער הסתדר לי מושלם ונשאר בדיוק מספיק חלב לקפה. התיישבתי עם העיתון במרפסת והתחלתי לעבור על הכותרות. רצח, שביתה, סלבריטאים בהריון, מזג אוויר…. כרגיל. כל כמה זמן עברו מולי אנשים עם כלבים וסימנו עם הראש מין נדנוד כזה- נדנוד של "לא מכיר אותך אבל את שכנה שיושבת לבד אז הינה אני מסמן שאני רואה אותך". הגעתי כבר לקומיקס השבועי כשזמזם לי הפלאפון.

רוני- "איך ישנת?"
חיוך ענק נמרח לי על הפרצוף, איזה כייף שהוא מאלה שלא גורמים לך לתהות עד הערב. עם רוני התחלתי להתכתב לפני שבוע. הייתי כל כך עייפה מהדייטים הגרועים. סתם, חבל על הכסף של הבירה. אותן שאלות, אותם חיוכים ובינינו, אותה גופיה של הדייט הראשון. אני כבר יכולה להדפיס שאלון ופשוט לחלק למילוי בהתחלה. נשברתי. מפה לשם חברה זרקה לי על היכרויות באינטרנט והחלטתי שאין לי מה להפסיד. נכנסתי לאתר והתחלתי לדפדף בכרטיסיות. רוני בלט ישר, החיוך שלו העיר את המרקע של המסך בתמימות בוגרת כזאת… נראה משכיל ורגיש ואמיתי וכייפי. החלטתי שאהיה פשוטה.
"היי….."
כן, כן, חשבתי על ההודעה שאשלח לו לעומק. המילה הקטנה הזאת מכילה בתוכה את כל מה שרציתי להגיד. קיבלתי "היי" חזרה והתחלנו להתכתב. שפכתי לו את כל הפחדים שלי, האכזבות, הוא סיפר לי על הלבד שלו. הלבד הזה האמיתי שלא קשור לכלום. אתה יכול להיות במסיבה הומת אנשים ולהרגיש לבד. כל כך הבנתי אותו. מצאתי את עצמי מדברת איתו עד אמצע הלילה. מדהים איך אדם זר יכול להפוך לחבר טוב ואוזן קשבת. זה היה בלתי נמנע, הגיע שלב של להיפגש. איזה פחד.
היה בי צד שרצה לשמר את האינטימיות הזאת. לעטוף אותנו בצמר גפן ולא לגעת. כל כך אהבתי את המשהו הזה שנוצר בינינו, דיברנו על הכול. ומה אם אני אתאכזב? מה אם הוא יתאכזב ממני?

קבענו להיפגש בפאב קטן בעיר. אם לא יהיה לנו את החיבור אז יהיה מספיק רעש מסביב כדי להסוות את האי נעימות, זה טריק חשוב שלמדתי מהעבר. איחרתי את העשר דקות האופנתיות ונכנסתי. הוא ישב בפינה מול החלון, נראה בדיוק כמו בתמונה. ראה אותי מייד וחייכנו ביחד. התחלתי לפלס את דרכי לכיוון השולחן, דפיקות מטורפות ותפילה קבועה בלב "בבקשה שזה יהיה זה….. בבקשה שזה יהיה זה….."
דיברנו המון, שתינו המון, הרגשתי שאני מכירה אותו שנים… ובעצם רק אתמול נפגשנו.
"מאיה את שם?"
"בטח, בטח, מה עושה היום?"

מתה לראות אותו כבר שוב.