ערב של הכרויות בזק שהפך לבדיחה

מאת: לימור חן
אני לא יודעת מה לגביכם, אבל אני הייתי מופתעת טילים כשחברה הזמינה אותי לערב הכרויות בזק באיזה מתנ"ס בירושלים, תנו לי להסביר לכם איך זה עובד: מארגנים עשרים חברה בני אותו הגיל בערך ודואגים שהם מתחלקים בדיוק חצי חצי, נשים וגברים. ברגע שכולם הגיעו, עוברים לחדר אחר, בחדר החדש יש עשרים כיסאות בשתי שורות, עשרה כיסאות בכל שורה. כל הגברים יושבים מול כל הנשים ויש מעיין מחיצה בין כיסא לכיסא, כך שאפשר לראות רק את מי שמולך. כבר לפני שזה התחיל הצצתי בחלק מהגברים שהגיעו ושמתי עין על שניים, כולי מקווה שייצא לפחות בחור אחד מכל הסיפור הזה שיהיה לפחות קצת נורמאלי, כמוני בערך, שרוצה באמת למצוא בת זוג ולהתחיל מערכת יחסים בריאה ביחד. לא נעים לי להודות אבל הייתי פעם בערב דומה, אבל בסיגנון אחר והופתעתי לגלות שהיו שם כמה בחורים די נואשים, כאילו אמא שלהם לוחצת עליהם לחץ איימים למצוא כלה ולעשות לה נכדים – גם בערב הזה כבר הבנתי לפני שהתחלנו מי הם ה"נואשים" שבחבורה.

התחלנו עם הפעילות – כל אחד התיישב בשורה שלו מול בחורה אקראית, כל אחד ענד תג שם כדי להקל על המצב. היה מצחיק לראות שני בחורים שרוצים להתיישב מול אותה בחורה בו זמנית, כאילו שיחקנו משחק הכיסאות והם פשוט חייבים לתפוס את הכיסא הזה, אתם רק יכולים לנחש איך היא נראתה: מאופרת עד האוזניים, עם מחשוף שמגלה יותר ממה שהוא מסתיר, נעלי עקב שהנפילה מהם עלולה לנקוע רגל ואיך לא… שמלת מיני שנראה שהיה חסר בד במתפרה באותו היום אז עשו אותה קצרה במיוחד.

אחרי ששני הבחורים הבינו שהם עושים מעצמם בדיחה בגלל השטות הזו – הרי כולם ידברו עם כולן – התחלנו סוף סוף. אני קיבלתי איזה בחור מבולבל בתור הבחור הראשון שלי והתחלנו לצלוע בשיחה שעשה רושם ששנינו רוצים שכבר יגמרו החמש דקות שהרגישו כמו החמש דקות הארוכות בחיי.
הוא עובד בהיי טק, עבר לגור לבד לפני חצי שנה, בן 29 (מה, הוא גר עד עכשיו אצל ההורים? לא שאלתי כמובן אבל השאלה צעקה לי במוח!), תואר ראשון במחשבים, גר ברמת גן, בלה בלה בלה… בשלב מסויים באמת הפסקתי להקשיב. פתאום זה הגיע – הצילצול הגואל וחלפו עברו להן חמש דקות, התחלף לו הבחור (המארגנים היו ג'נטלמנים אז רק הבחורים זזו, הבחורות נשארו לשבת) והפעם נראה שהוא פחות לחוץ לראות אותי וזה טוב, כי אנשים שנלחצים בהכרות הראשונה איתי קצת מרתיעים אותי.

רק התחלנו עם השיחה הרגילה ופתאום התפרץ לחדר איזה חרדי שהדרך היחידה שאני יכולה לתאר לכם אותו תהיה "דוס זועם" והתחיל לצעוק ולנופף בידים שלו. מובן שכולם היו בשוק ורק אחרי עשרים שניות של צעקות על חילול השם וכבוד הגבר הבנו שהאיש הקיצוני והאטום הזה לא מעוניין שבמתנ"ס שהוא מנהל (לדעתי הוא רק היה איזה שרת אם תשאלו אותי) יהיו גברים עם נשים באותו החדר לפני שהם התחתנו. בקיצור, האיש החשוך הזה רצה לסלק את כל הבחורות מהמרחב של המתנ"ס, כאילו, הדרת נשים במיטבה. היה איזה בחור שעוד לא פגשתי שאמר לו בקלילות שהנשים כאן כדי למצוא שידוך ולא כדי להתפרפר ושאולי עכשיו בגללו נמנעו חמש חתונות אם לא יותר ומה יגיד הרב השכונתי שלו על זה? כולם צחקו מהבדיחה חוץ מהחרדי הקיצוני שפנה לבחור שנראה לו המבוגר ביותר שהיה מגה חננה וביקש ממנו בתקיפות לפנות את כל האנשים פה.

רק אתמול היתה הפגנה בבית שמש בדיוק נגד מעשים קיצוניים כאלו – חרדים שקוראים לחיילת "פרוצה", חרדים שיורקים על נשים, כולם רואים אבל לא מדברים כי גם החרדים ה"טובים" מפחדים מהחרדים ה"רעים". בקיצור, כולם יצאו החוצה והמשכנו את מה שהתחלנו בגן ציבורי אבל זה לא היה אותו הדבר, היה קר בצורה לא שפויה וכל הבנות קיטרו על זה כולל אנוכי. אחרי כמה דקות של ניסיונות ההתקהלות התפזרה
ואנשים התחילו ללכת הביתה. הצלחתי לתפוס את המצחיק שדיבר עם הורס השמחות החרדי ומסתבר ששנינו צריכים ללכת במילא לאותו הכיוון.
היה לנו יופי של טיול רק שפרק הזמן שהיה לנו "ספיד דייט" היה יותר מחמש דקות, החלפנו טלפונים ונראה לי שאני אטלפן עוד יומיים אם הוא לא יטלפן קודם.
מי חשב שאיזה פרמיטיבי ממאה שערים ישיג לי דייט

הבחירה בין חיפוש און ליין ובין מפגש פנים אל פנים

ללא כל צל של ספק, הרבה יותר קל להכיר מול המחשב כשאת לובשת טריינינג מכוער, עם נעלי בית בצורת ארנב והשיער שלך נראה כמו אחרי מלחמה. צריך הרבה אומץ כדי לצאת ולהכיר אנשים פנים אל פנים שמעולם לא ראית, ועוד עשרה חדשים במכה! ההבדל בין פגישה אמיתית ובין הכרות און ליין יכול להיות שמים וארץ, במקום אחד את לא בטוחה וחוששת מהתגובה ואפילו מדחייה אפשרית, ובמקום שני את בטוחה מאחורי החומות של ביתך, במקרה הגרוע, הוא לא יודע איפה אני גרה ואיך להשיג אותי – זה מקנה הרגשת ביטחון מסויימת.

הקטע החדש של הפרדה בין נשים וגברים מטריף אותי

אני בטוחה שזה לא היה ככה לפני חמש שנים, כלומר, ברור שהיו תמיד כאלו שהפריע להם לראות אישה חופשיה לבושה איך שבא לה, אבל כל הקטע של הקיצוניות שמתפרצת בהקשר הזה חדש לגמרי. מה זה השטויות האלה (כמו שאומרת עדי כהן)? ממתי משנה איפה נשים יושבות באוטובוס וממתי זה יוצא מחוץ לכותלי האיזורים הספציפיים שהחרדים גרים בהם? זו לחלוטין הפרדה בין מינית שלא מקובלת במדינה מערבית כמו ישראל, המצב הזה כל כך מטורף שיכול להיות שעוד עשר שנים המדינה תהיה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים היום.

מפגשים מרובי אנשים יכולים בהחלט להלחיץ

ישנן דרכים רבות לפגוש אנשים חדשים ואפילו להתחיל משהו רציני ביחד, אבל כשמתרכזים יותר משניים שלושה זוגות, כל הסיטואציה עלולה להיות קצת מלחיצה. את לא יודעת איך יהיו האחרים, לא יודעת מה מצפים ממך והתחושה הכללית היא של אי וודאות לגבי איך יסתיים הערב. הדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא להגיע עם ראש פתוח, להוריד ציפיות ולנסות להפיק את המירב מהמפגש. אם תגיעי מראש למקום כזה בגישה של "מה זה יכול להזיק?" בטוח תצאי עם חיוך כי התחלת מנקודה נמוכה שכל שינוי יהיה בגדר שיפור.