זוגיות בים המלח

מאת: שלי
כבר הרבה זמן שאני מסתובבת בלי חבר, והאמת קצת נמאס לי לראות את כל החברות שלי עם חברים, אז קיבלתי החלטה להכיר בחור און ליין. הייתי באחד מחדרי הצ'אטים שיש היום, והתחלתי שיחה עם איזה בחור אחד שבחר לעצמו כינוי מוזר עם שם דו ספרתי. באופן אישי אני לא מבינה למה אנשים משתמשים במספרים בשמות המשתמשים שלהם, למה אי אפשר לעשות שימוש בצמד במילים כמו "אילן המתוק" למשל?

בכל אופן, התחלנו לצ'וטט וכמו שאתם יודעים, במדיה כשזאת, שיחת הכרות של חמש דקות בטלפון הופכת לשיחה של שעה. תמיד יש את העיכוב הזה בין מה שאת חושבת למה שאת כותבת, כי את חושבת הרבה יותר מהר ממה שאת כותבת, ועד שאת מצליחה לכתוב את מה שהיה לך בראש, צצה לה מחשבה אחרת שגם אותה את רוצה להעביר.

הוא התחיל לכתוב לי על סוף השבוע שהיה לו, ואני במקביל כתבתי לו על צרות בעבודה שלי (אל תשאלו אפילו… אני פשוט לא סובלת את מנהלת כוח האדם בעבודה שלי!!!). לדעתי אף אחד לא באמת שם לב למה שכותב השני, התוצאה היתה שכל אחד מאיתנו כתב מגילה שלמה מבלי לדעת בכלל שהשני לא קורא. כאשר הרמתי את הראש מהכתיבה וראיתי שהוא עדין כותב הבנתי למעשה שהוא לא הפסיק לכתוב בדקות האחרונות. עשיתי לו Poke בחלונית הצ'אט כדי שירים את העיניים מהמקלדת ואז התחלתי לצחוק, זה לא שסיפרו לי בדיחה או משהוא כזה, פשוט המצב היה ממש מגוחך. הבטחנו אחד לשנייה שנקדיש שתי דקות לקרוא מה שכתב הצד השני ובאמת לא התכתבנו שלוש דקות.

תוך כדי הקריאה ראיתי שהוא בילה את סוף השבוע בים המלח, באיזה מבצע שהיה קשור לתחרות. אני לא יודעת אם אתה יודעים, אבל ים המלח היה מועמד להיות אחד משבעה פלאי תבל הטיבעיים. לצערי ולצערם של רוב תושבי ישראל, הוא לא זכה. למרות שבעניינו הוא פלא, כנראה שהעולם לא חושב כמותנו. פתאום היה לי חשק מטורף להיות שם, ואחרי כמעט שלוש שעות של שיחה און ליין עם הבחור הזה, היה נראה לי כרעיון נחמד לחופשה עם פרטנר חדש.

קצת הפתעתי את עצמי וברגע של התלהבות הצעתי לו שבסוף השבוע הבא ניסע ביחד לים המלח. הוא כמובן היה בשוק ואמר לי "אולי ניפגש לקפה קודם?". שוב צחקתי ומיד יזמנו מעבר משיחת צ'אט לשיחת הכרות בטלפון.

בית הקפה שהפך למקום שלנו.

אחרי השיחה הלא כל כך קצרה שלנו בטלפון, קבענו למחרת להיפגש באחד מבתי הקפה הקטנים בעיר, אלה שיש בהם מלצרית חמודה אחת ואת זה שמכין את הקפה. הייתי כולי נרגשת לקראת הפגישה, למרות שהייתי צריכה להיות נינוחה כי כבר היינו אחרי כמה שעות של של שיחה בטלפון. אם היה בנינו קרח הרי שהוא היה נשבר מיד, אחרי כמה דקות כבר דיברנו על הנופש המתוכנן שלנו כמו זוג חברים שיוצאים ביחד כבר חצי שנה. הרגשתי ביטחון איתו וידעתי שאני לא עושה טעות. כשאני נזכרת בימים הרחוקים האלו, אני יכולה להבין למה הפכנו את ההכרות הראשונה שלנו בית הקפה הזה למקום שבו היינו חוגגים את ימי השנה שלנו.

הנופש הבלתי צפוי

כבר הייתי ארוזה לגמרי וחיכיתי לו למטה שיבוא ויאסוף אותי, יש לו רכב חדש מהעבודה אז החלטנו ליסוע בו ולא להיגרר באוטובוסים. הנסיעה המשותפת הפכה לחוויה לא צפויה, זה היה ממש כמו דייט שני, כי כל הדרך רק דיברנו והכרנו זו את זה טוב יותר. הייתה לי ההרגשה שאנחנו כבר מכירים המון זמן. הנופש הזה היה אחד הנופשים הטובים ביותר שהיו לי בחיים. בהתחלה הזמנו שני חדרים צמודים, כי בכל אופן זו היתה רק פגישה שנייה שלנו, אבל בערך באחת עשרה, עברתי עם כל הדברים שלי לחדר שלו וישנו ביחד.

כשאני מביטה לעבר

היום, אני בשבוע העשירי בהיריון השני שלי, אני יכולה לומר שהוא הבעל והאבא הכי מדהים בעולם ואני מודה על כל רגע שאני איתו ביחד. לפעמים כשאני חושבת על שרשרת האירועים שהובילו אותי למצב שאני בו היום, אני לא יכולה לחשוב לרגע מה היה קורה אם בעבר לא הייתי עונה לו בצ'אט כשהוא רצה להכיר אותי, היום בהווה כנראה שלא היינו ביחד. רק המחשבה על זה מצמררת אותי. בקיצור, מה שאני אומרת זה שצריך לתת לכולם הזדמנות, לפעמים הבחור יכול להפתיע אותך לטובה.