להכיר אנשים – בית הספר של החיים

מאת: גילה
במהלך חיי, נכנסתי לסוגים רבים של מסגרות לימודיות  – גן הילדים, אחר כך בית ספר, תיכון, אוניברסיטה, ואחר כך אין ספור קורסים שלקחתי במסגרת העבודה כדי לשפר של יכולותי כעובדת ולבצע את משימותי בצורה טובה יותר. אחר כך, מצאתי כל מיני חוגים וסדנאות שונות בנושאי צמיחה, אישיות, שפה חדשה, תקשורת בין אישית ועוד. אבל כשלקחתי צעד אחורנית וחשבתי על חיי, לא יכולתי שלא לתהות אם לא החסרתי קורס מסויים שאולי היה עוזר לי למצוא אהבה באינטרנט. לא תמיד מי שנמצא שם יהיה מי שאני מקווה שהוא, למעשה, יצא לי יותר מדי פעמים לראות כרטיסים של בחורים שההבדל בין מה שהם כתבו על עצמם ובין המציאות מקרי לחלוטין.

למה לכתוב דברים שהם אינם אמת פשוטה? הרי הבחורים האלו לא מצפים שלא אגלה את זה בהמשך… אולי הם חושבים שאני אגלה אבל עד שאעשה זאת אולי כבר אתאהב מעל לראש ולא אשים לב שהם שיקרו.

כרטיסים של בחורים – לאמת תפקיד משני

בגלל שאני לא רוצה לפגוע באף אחד, אני אשתמש בשם בדוי, לא שלא מגיע לו שאני אחשוף אותו ככה, אבל אני לא אדם כזה, אז נקרא לו רונן לצורך הנושא. הכרתי אותו באתר באינטרנט, חשבתי שפגישה של אנשים ברשת לא יכולה ממש להזיק, הכי גרוע אני לא אפגוש את מי שחיפשתי ממש מהר אלא יקח לי כמה שבועות. קראתי עשרות כרטיסים וסימנתי ארבעה בחורים שממש מצאו חן בעיני.

לא חשבתי לרגע שכתובה מילה אחת בכרטיסים שקראתי שהיא שקר, אמרתי לעצמי בצורה מאוד פשוטה: חיפוש אהבה זה כמו חיפוש של אינסטלטור טוב באינטרנט, צריך לעבור כמה טיפוסים עד שמוצאים את מה שמחפשים. התכתבתי עם רונן כמה ימים וחשבתי שאם הוא גם מתנהג כמו שהוא כותב, אז זכיתי ומצאתי לי בחור נהדר להתחיל עימו מערכת יחסים רצינית. דיברנו בטלפון ובשיחה הוא אמר לי שהוא מנהל צוות בהיי טק ושהוא מרוויח יותר מעשרים אלף שקל ברוטו, לא יכולתי שלא להתרשם מבחור שמרוויח כל כך הרבה וכמובן אמרתי לו שזה ממש מרשים לבחור צעיר בן עשרים ותשע.

דיברנו עוד פעמיים ואז קבענו להיפגש בבית קפה מחוץ לתל אביב, חשבתי שזה קצת מוזר כי גם אני וגם הוא גרים בתל אביב אבל לא הפריע לי להיפגש בגבעתיים, האמת, זה די קרוב. ניפגשנו בבית קפה שכונתי קטן וחביב, הגעתי קצת לפני הזמן כי לא אמדתי את הזמנים נכון ויצא שחיכיתי לרונן עשר דקות. הרחוב של בית הקפה היה רחוב קטן אז ראיתי כל רכב שעבר ויצא שראיתי אותו מגיע באיזו סובארו של פעם, אלה עם תא המטען הענקי, מהרכבים האלו שרואים רק אצל משפחות מרובות ילדים. באותו הרגע נדלקה לי נורת האזהרה הראשונה וחשבתי דבר אחד: אולי הוא שיקר לי בנודע למצבו הכלכלי.

הפגישה המוזרה – כמה אמת היתה בה?

התישבנו בשולחן צדדי, כמו שאני אוהבת. לא חשבתי להתחיל לעמת אותו עם העובדה שהוא מרוויח עשרים אלף שקלים בחודש ובא לי עם טרנטה חבוטה, אז התחלנו עם הדייט כרגיל: מה אתה עושה, המשפחה, החברים, תחביבים, שירות צבאי.
מרגע לרגע הסיפורים שלו נראו לי הזויים יותר ויותר, כלומר, יכול להיות שבאמצע הטיול בהודו אחרי הצבא הוא פגש את החברה לשעבר שלו מהצבא, חזר אליה בטיול, נפרד ממנה לפני סוף הטיול ועכשיו הוא מרגיש שהוא מחפש את האחת של חייו, אבל אם כן זה ממש מוזר. בנוסף לזה הוא קיבל הצעת עבודה בארה"ב אבל לא הסכים כי הוא אוהב את הארץ וגם ככה הציעו לו רק עשרת אלפים דולר בחודש, וזה גם ככה כסף קטן בשבילו. הרגשתי קצת מוזר לספר לו על העבודה שלי כסטודנטית בת עשרים ושבע, זה מה יש, צריך לעבוד בעבודת מזכירות סתמית כדי לקדם אל הלימודים. לא לכולם יש מזל כמו לרונן ויכולים לעבוד רק שלושה ימים בשבוע כי ההספק שלהם כל כך טוב עד שהחברה מסכימה שחצי שבוע הם ינוחו להם.

לאט לאט שמתי לב שהסיפורים מתחילים להיות פחות ופחות עקביים. כששמתי לב לעובדה שהוא אמר קודם שהוא עובד בחברת הייטק ועכשיו הוא עובד במפעל שמייצר חלקי חילוף למחשבים התחלתי לחשוב שאולי התאור שהוא כתב על עצמו לא כל כך מדוייק, אולי הוא חשב שעדיף לשקר באתר הכרויות בכדי למקסם את החיפוש ולמצוא בנות שיפלו ברשת שלו. כבר הבנתי שלא יהיה לנו שום סוג של עתיד משותף ביחד אבל לא יכולתי להשאיר את העניין הזה לא פתור

העימות – כל האמת נחשפת

רציתי לסיים את הדייט בתחושה שיכולתי לומר לו מה אני חושבת עליו, אבל לא אמרתי.
אז באמצע המשפט שלו שאלתי אותו: "אם אתה מרוויח יותר מכל אחד אחר שאני מכירה, למה אתה בא לי באיזו גרוטאה על גלגלים?" עוד לא סיימתי את השאלה וכבר היתה לו תשובה מוכנה במקום: "זה רכב ביניים, אני מחכה לטויוטה החדשה שצריכה להגיע לארץ עוד שלושה שבועות אז קניתי את זה בינתיים." היה לי קצת מוזר שכל כך מהר באה התשובה ושאלתי עוד שאלה: "איפה אמרת שאתה עובד?" כאן רונן שלנו כבר התחיל להתבלבל, נראה לי שהוא לא זכר מה הוא אמר לי בתחילת השיחה ולא רצה לומר לי משהו שהוא לא אמר לי קודם. רונן התחיל לגמגם וניסה להחליף נושא, לא נתתי לו וחזרתי על השאלה רק כדי לקבל בתור תשובה: "מה זה משנה איפה הבן אדם עובד? העיקר האופי שלו!" התרגזתי:

"צודק מאה אחוזים! אבל הדבר שיותר חשוב מלמצוא עבודה טובה הוא לא לשקר כשאתה מנסה להכיר מישהי, תאכלס, לא לשקר בכלל!"
עכשיו הוא כבר התחיל לאבד עניין בדייט שלנו והתחיל לחפש את המלצרית, שהוא מצא אותה וביקש חשבון כבר חשבתי שהוא יתן לי לשלם אבל הוא הפתיע ורצה לשלם בשביל שנינו. לא הסכמתי, שילמתי על החלק שלי ונתתי לו טיפ חשוב לחיים: "לא משנה מי אתה כל עוד תדבר אמת כל הזמן. לא תגיע לשום מקום בשקרים." הוא מילמל משהו והלך לאוטו שלו, סך הכל היה דייט גרוע אבל למדתי ממנו המון.

היום, יש לי את איתי (שם לא בדוי) ואני יכולה לומר בגאווה שהוא עובד בבניין ולא אומר מילה אחת שהיא לא אמת מוחלטת.